מידע נוסף

מידע נוסף
ייעוץ טרם חקירה ובמהלכה
המשרד מעניק ליווי ויעוץ שוטף בכל שלבי החקירה
ומול כל מסגרות הגופים החוקרים




קרא עוד

זיכוי – קבלת דבר במרמה , זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה

 
הכרעת דין

אני מזכה את הנאשמים מכל העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.


1. א.     כתב האישום


כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות שעניינן זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה, עבירות על סעיפים 418,420 ו-415 לחוק העונשין, התשל'ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, בחודש מרץ 1995 נחתם בין הנאשמים לבין 'שמשון' חברה לביטוח (להלן: 'שמשון') הסכם הלוואה. על פי הוראות ההסכם, שעבדו הנאשמים את רכבתם לטובת שמשון.

ביום 12.5.97 זייפו הנאשמים, בעצמם או באמצעות אחר, טופס בקשה לביטול רישום שיעבוד ובאמצעותו, הוסר השעבוד במשרד הרישוי.

בתאריך 25.5.97 קבלו הנאשמים, במרמה, הלוואה מחברת מנולייף-מנורה בע'מ (להלן: 'מנורה'), כאשר רכבה של הנאשמת, הנקי משעבוד, משמש פעם נוספת כערובה לחוב והרכב שועבד לטובת מנורה (להלן: 'ההלוואה השניה'). ההלוואה הנוספת הושגה במרמה על ידי הצגת מצג כוזב לפיו הרכב אינו משועבד.
 

הנאשמים הפסיקו את התשלום לשמשון ובמסגרת הליכי הוצל'פ גילתה שמשון כי הנאשמים זייפו מסמכים כדי להסיר שעבוד רשום.


ב. עובדות מוסכמות:

1. ביום 6.3.95 לקחה חברת מולטידיסק, חברה בבעלות הנאשמים, הלוואה משמשון לשם רכישת רכב לחברה שנרשם על שמה של הנאשמת (ת/19). כערובה לחוב, שועבד רכבה של הנאשמת והוצא רשיון רכב הכולל שעבוד רשום במשרד הרישוי לטובת שמשון (ת/14) (להלן: 'ההלוואה הראשונה').

2. בחודש מאי 1997 הוסר השעבוד על הרכב במשרד הרישוי.

3. בחודש ינואר 1998, משלא עמדו הנאשמים בהחזרי ההלוואה הראשונה, ביקשה חברת שמשון, אשר לא ידעה על הסרת השעבוד במשרד הרישוי, לתפוס את הרכב. בעשותה כן, גילתה להפתעתה כי השעבוד לטובתה לא קיים עוד.

 
משכך, פנה בא כוח חברת שמשון, עו'ד עופר בן צבי (ע.ת. 2) לנאשם והאחרון מסר לו כי סוכן הביטוח שלהם, אבי מוסקוביץ, הסיר עבורם את השעבוד והפנה אותו לרכב בו היו המסמכים המעידים על הסרת השעבוד.

4. בפועל, בין הצדדים קיימת הסכמה מלאה לגבי כל העובדות המפורטות בכתב האישום, למעט לגבי טופס הסרת השעבוד המזויף (ת/5), כדלקמן:


הנאשמים לקחו שתי הלוואות מחברות ביטוח שונות ובשתיהן שימש רכבה של הנאשמת כבטוחה (ת/19, ת/22).

ת/5, באמצעותו הוסר השעבוד מן הרכב במשרד הרישוי, הינו טופס מזויף והוא הוגש למשרד הרישוי על ידי הנאשמים, באמצעות נהגם של הנאשמים ונתפס ברכבה של הנאשמת על ידי ע.ת. 2. לטענת התביעה, השעבוד הוסר באמצעות ת/5 אשר זוייף על ידי הנאשמים].

ג. השאלות שבמחלוקת


המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב שני צירים: הראשון- מי זייף את הטופס ת/5 והשני האם הנאשמים ידעו או שהיה עליהם לדעת על הזיוף והם עצמו עיניהם על מנת שיוכלו לקבל את ההלוואה השניה מחברת מנורה.

ד. עמדות הצדדים

התביעה מבקשת להרשיע את הנאשמים בכל סעיף מסעיפי האישום המיוחסים להם באשר, לטענתה, הוכחו כל העובדות ומן הראיות נלמד כי הנאשמים, בעצמם או באמצעות אחר, זייפו את ת/5 בכוונה לרמות את חברות הביטוח.

הנאשמים היו בעלי האינטרס היחיד ולהם היה המניע לביצוע הזיוף היות והם אלו שהרוויחו ממנו בפועל בכך שהתאפשר להם לקחת הלוואה נוספת.

מנגד, הנאשמים כופרים באישומים המיוחסים להם ומבקשים לזכותם מכל אשמה. לטענתם, לא התקיימו היסודות שבבסיס העבירות- הם לא זייפו את ת/5, הם לא ידעו כי הטופס מזויף ולא חשדו בכך, הם קיבלו את הטופס מסוכן הביטוח שלהם אשר טיפל עבורם בהסרת השעבוד ופעלו על – פי הנחיותיו.                              60221


יצויין כי עם תום פרשת התביעה העלה ב'כ הנאשמים את הטענה כי אין להשיב לאשמה. דנתי בטענה וקבעתי כי התביעה הביאה מקבץ ראיות המסבכות את הנאשמים במעשי העבירה וכך, עובר הנטל אל הנאשמים ועליהם להשיב לאשמה.

2.  ראיות התביעה:

היות ועל היסוד העובדתי של העבירה אין מחלוקת של ממש, פרט לגבי ת/5 כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום להרחיב את היריעה לגבי ראיות התביעה המוסכמות ואזכירן אך בקצרה:


א. ע.ת. 1 רב פקד שלמה לזר, החוקר בתיק, לא איתר את הטופס המקורי ת/5 ולפיכך נבצר ממומחי המז'פ לקבוע מי זייף את הטופס וזאת, למרות שעמדו לרשותם דוגמאות חתימה של הנאשמים ושל אבי מוסקוביץ. ב'כ הנאשמים טוען כי עת/1 לא עשה די לאיתור הטופס המקורי אשר בדיקתו הייתה מגלה את העובדות לאשורן מיד עם תחילתה של חקירה ומסירה, באחת, את כל החשדות ואשמות השווא כנגד הנאשמים ובנושא זה, אני רואה עמו עין בעין.

ב. ע.ת. 2 עו'ד עופר בן ציון, היה מי שתפס את ת/5 ברכבה של הנאשמת על פי המידע שמסר לו הנאשם.

ג. ע.ת. 3 גב' מרים בצלאל, הודעתה הוגשה בהסכמה (ת/20) עבדה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בחברת שמשון והיא זו שחתימתה זויפה על גבי ת/5. על פי ת/20 גם החותמת של שמשון מזוייפת.

ד. ע.ת. 5, מר אבי מוסקוביץ (להלן: 'מוסקוביץ'), שימש כסוכן הביטוח של הנאשמים והכחיש בהודעתו ובעדותו כי מסר לנאשמים את ת/5.

3. ממצאים ומסקנות


סלע המחלוקת העיקרי הינו כאמור מי זייף את ת/5 והאם הנאשמים ידעו על הזיוף.

עד התביעה העיקרי לענייננו הוא עת/5, סוכן הביטוח מוסקוביץ. כבר כאן ועתה עלי לומר – מדובר במי שעדותו אינה אמינה וזאת, בלשון המעטה.

בראשית חקירתו הנגדית מציג עצמו העד כטלית שכולה תכלת ומצהיר כי 'החלטתי לפני שנה שאפסיק בבטוח. עברתי התקף לב… בשנת 96 והחלטתי לשנות..' (שם, עמ' 20 ש' 12-11). מעט חקירה ודרישה מצד הסניגור מגלים כי כנגד העד תלויים ועומדים שני הליכים פליליים                 (נ/1 ות/25):

על פי נ/1 זייף העד תעודת בטוח חובה על מנת לקבל במרמה כספים. העד הודה בעובדות ובהוראות החיקוק המייחסות לו עבירות של זיוף וקבלת דבר במרמה ולשאלת הסניגור הוא עונה כי 'זה מקרה חד פעמי לגבי' (שם, עמ' 22 ש' 14).

מתברר כי זה אינו מקרה 'חד פעמי'. נגד העד הוגש כתב אישום נוסף (ת/25) כאמור, ועל פיו העד נהג לבקש מחברת שמשון הלוואות עבור מבוטחים שונים, זייף את מסמכי ההלוואות על ידי הגדלת הסכומים אותם בקשו המבוטחים, השתמש באותם מסמכים מזוייפים וקבל במרמה סך 80,000 ₪ משמשון. בתיק זה הנאשם הודה, הורשע ודינו נגזר.

עינינו הרואות. מדובר במי שמעשי מרמה על דרך של זיוף מסמכים של חברת הביטוח וקבלת דבר במרמה על פיהם אינם חריגים לגביו, מי שמועל באמון הלקוחות והחברה אותה הוא מייצג.

יצויין כי העד, בעימות עם הנאשמת, מודה כי יחסיו עם שמשון בעייתים בשל בעיות 'בקשר לעבר שלי עם שמשון' (ת/10 עמ' 1) ועל כן, הכרזתו כי החליט להפסיק עבודתו כסוכן ביטוח בשל 'בעיות בריאות' אינה כל האמת ורק האמת.

ב'כ התביעה מבקשת מבית המשפט לקבל את עדותו של מוסקוביץ אם לא כולה אזי בחלקה ולטענתה, העובדה כי אדם הינו בעל עבר פלילי אינה פוסלת את עדותו ואינה שוללת ממנה את כל משקלה והיא מוסיפה ומציינת כי רק לנאשמים היה המניע לביצוע העבירות.

אכן, ככלל, אין לסווג עד על פי עברו ואין חובה לקבל עדותו כמקשה אחת אלא ניתן לפצלה, לברור את הבר מן התבן ולהוציא מתוכה את אותם חלקים כשירים ברם, אין כלל זה ישים לענייננו לאור עדותו של מוסקוביץ ועמדת התביעה לגביה, כפי שיובהר בהמשך. באשר לנושא המניע נראה כי למוסקוביץ מניע השקול כנגד זה של הנאשמים, אם לא מעבר לכך.

מוסקוביץ היה סוכן הביטוח של הנאשמים אשר סביר להניח כי גרף לכיסו עמלות מחברות הביטוח בגין העמדת ההלוואות. מן העדויות נלמד כי לנאשמים היו עסקים וכלי רכב ומוסקוביץ ערך עבורם מספר רב של ביטוחים. לפיכך, אין זה מן הנמנע כי ניתן לייחס למוסקוביץ רצון לרצות את לקוחותיו על מנת שאלו ימשיכו לרכוש דרכו ביטוחים נוספים אשר יזכו אותו בעמלה נוספת (ראה עת/3 עמ' 13 ש' 22-19).

זאת ועוד.

מוסקוביץ הינו בעל הידע, הכישורים, המקצועיות, הקשרים והנגישות למקורות במשרדי חברת הבטוח על מנת להשיג את המסמכים ולהכניס בהם את השינויים.

מוסקוביץ הכיר את הפקידה החותמת על טפסי הסרת השעבוד בשמשון, הייתה לו גישה חופשית למשרדי שמשון ולטפסים של החברה, כפי שעולה מעדותה של ע.ת. 3:

'במסגרת העבודה הזו היה מגיע מקבל שיקים של עמלות ולוקח טפסים זה הכל היה באותה קומה…' (פרוטוקול, עמ' 13 ש' 19-22).

גרסתו של מוסקוביץ לפיה הוא לא ידע איך מבצעים הסרת שעבוד (ת/10 עמ' 1), נדחית הן מפני ההיגיון הבריא וניסיון החיים והן מפיו של מוסקוביץ עצמו בעדותו בבית המשפט לפיה: 'אני ביצעתי הסרת שעבוד לרכב שלי' (שם, עמ' 25 ש' 22).

עסקינן באדם שדרך הזיוף לא זרה לו ואם יכול היה לזייף במחשב ביתו תעודת ביטוח (נ/1), ולזייף בקשות הלוואה (ת/25) לא יקשה על בית המשפט להאמין כי ידו הייתה במעל גם בזיוף של   ת/5.

מנגד, אין בפני כל ראיה הקושרת את הנאשמים לזיופו של ת/5.

היות וקיים יותר מספק בלבי כי לא הנאשמים היו אלו שזייפו את הטופס נשוא ת/5, ספק זה יפעל תמיד לטובת הנאשמים.

משכך, לא נותר לי אלא לבדוק האם הנאשמים ידעו או שהיה עליהם לדעת על הזיוף והם עצמו עיניהם על מנת שיוכלו לקבל הלוואה נוספת לאחר  שעשו יד אחת עם מוסקוביץ כדי לרמות את חברת הבטוח, כפי שמציעה ב'כ התביעה.

4. גרסת הנאשמים

אל מול גרסתו של מוסקוביץ עומדת גרסת הנאשמים אותה מבקשת ב'כ התביעה לראות כגרסה 'שקרית'.

גם בנקודה זו אין דעתי כדעתה.

בפועל, גרסת הנאשמים פחות או יותר אחידה, הגיונית וסדורה משלב החקירה, דרך שלב העימות ועד עדותם בבית-משפט. באשר לעימות בין הנאשמת לבין מוסקוביץ – הכתוב מלמד כי מי שמתחמק מליתן תשובות ישירות וחד משמעיות הוא מוסקוביץ (ת/10).

אכן הנאשמים נקלעו למצב כספי קשה לאחר שהחברה שבבעלותם נפלה קורבן ל'תרגיל עוקץ'. בשל כך, נבצר מהם להמשיך ולשלם את חובם לחברות הביטוח כחודשיים לאחר קבלת ההלוואה השניה, אולם סמיכות זמנים זו כשלעצמה אין בה די על מנת ללמד על כוונה פלילית, כנטען.

צעד נוסף עושה ב'כ המאשימה כשהיא בעצם מודה, בחצי פה, כי אין בידיה ראיות לזיופו של ת/5ומבקשת לייחס לנאשמים יסוד נפשי מסוג עצימת עיניים ולקבוע כי יסוד נפשי זה מלווה את  הקנוניה עם מוסקוביץ בזיוף הטופס.

נראה כי בעשותה כן מביעה ב'כ התביעה חסר אמון בעד התביעה המרכזי שלה, מוסקוביץ, אשר חזר וטען כי הוא לא הביא לנאשמים את ת/5 ואין לו הסבר כיצד הגיע טופס זה לידיהם.

אין בפני כל הוכחה כי הנאשמים עשו קנוניה עם מוסקוביץ והראיות, כאמור, נוטות להצביע על מוסקוביץ כמי שמסר לנאשמים את ת/5.

באשר לטענה בדבר עצימת עיניים –

הלכה פסוקה היא כי סוכן הביטוח הוא שלוחה של חברת הביטוח וחזותה ועל כן, הטענה בדבר הסתמכותם של הנאשמים על טופס הסרת השעבוד שהביא להם הסוכן אינה תמוהה בעיני ואיני סבורה כי היה עליהם להעמיק חקר ולבדוק כיצד הדבר אפשרי משלא סולקה יתרת ההלוואה  בשמשון, כנטען.

יש לזכור כי מחצית ההלוואה סולקה ועד לאותו שלב התנהלות הנאשמים, אשר עמדו בהחזרי ההלוואה, הייתה תקינה ועל כן, ההנחה כי חברת הביטוח תסכים לוותר על הבטוחה אינה כה מופרכת בתנאי השוק הקיימים כיום. לפיכך, עובדה זו כשלעצמה לא היה בה כדי להדליק נורה אדומה אצל הנאשמים ולא היה עליהם לחקור את סוכן הביטוח על כך, כפי שסוברת ב'כ התביעה. יש לזכור כי מדובר בסוכן ביטוח אשר עבד עם הנאשמים במשך תקופה ממושכת, היה עמם ביחסים טובים והוא אשר דאג לסדר להם את ההלוואה הנוספת מחברת מנורה.

סיכומו של דבר

על סמך האמור במקובץ לעיל, אני מזכה את הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום, כמפורט ברישא להכרעת הדין.

ניתנה היום יום רביעי 28 ינואר 2004, במעמד הצדדים.


ז. הדסי-הרמן,  שופטת
סגן נשיא